גן שלנו מה נחמד הוא
גילת מלכאן סטיקלרו
"בגיל הרך כל ילד עובר מקום שאין ממנו חזרה. מעבר לו תהיה או לא תהיה לו הזדמנות לממש את יכולותיו המולדות, תלוי בעובדה אם התממשו כמה תנאים נחוצים." (אוסקר ון ליר)
תקופת "הגיל הרך", המתחילה ברגע בו הילד נולד ועד הגיעו לכיתה א', היא התקופה החשובה ביותר לעיצוב המבוגר שלימים יגדל הילד להיות. שנים אלו משמעותיות ותורמות לבניית הדימוי העצמי שלו, מידת עצמאותו, יכולת קבלת ההחלטות שלו והאופן בו יראה את העולם. שנים אלו חשובות להתפתחות היכולות השכליות של הילד, המהוות את אבני היסוד להמשך דרכו בעולם.
אין זה חדש שילדים בגיל הרך מטופלים מחוץ למסגרת המשפחתית. בימנו, הילד נמצא בגן הילדים כשש עד שמונה שעות ביום, במסגרת "יום חינוך ארוך", ולעיתים אף יותר. מתוך כך, ילדי הגן נמצאים עם הגננת או המטפלת שעות ארוכות, לעיתים אף יותר מאשר עם הוריהם. עובדה זאת, הופכת את תפקידה של המחנכת בגן הילדים לתפקיד חשוב לאין ערוך.
אם כך, מהי חשיבותה של הגננת?
בארון מק-ברייד (1978) הגדירה כי התפקיד האימהי כולל מגוון רחב של משימות: האם אוהבת, כועסת, שוטרת, מלמדת, מעודדת ואוסרת, מענישה ושופטת, מכוונת, אדישה, מעורבת ועוד משימות סותרות רבות. נראה כי כזה הוא גם תפקידן של הגננות המחנכות את הילדים במשך רוב שעות היום. במהרה הן הופכות לדמויות משמעותיות בחיי הילדים והשפעתן על עיצוב אישיותם המתפתחת גדולה מאוד.
כבר בשנות השמונים הופיעו מחקרים אשר הוכיחו (ברונר 1980) שהאופן בו מעון היום מקדם את ההתפתחות הכללית של הילדים, תלוי בטיב המחנכות וביחסים האנושיים שהן יוצרות בו. בדומה, בשנת 1983 הצביע הפסיכולוג ר. שפיץ על הנזק הנגרם לילדי הגן על ידי צורת טיפול פורמלית, והציע גנים בהם יוכל כל ילד להתקשר אל דמות מטפלת קבועה. גם פרוומס וליפטון (1962) הדגישו כי הילד בגיל הרך זקוק קודם כל ליחס אישי, אינטימי ורגשי המקנה ביטחון ואהבה.
מהו גן טוב ואיכותי?
האם גן טוב הוא גן המצויד כהלכה ובו ציוד מודרני וטכנולוגי, או שמא זהו גן שבו אנשי צוות רבים ומעט ילדים?
נראה כי מעבר לכמות הילדים, התכנים המועברים או מראה הגן, חשוב לזכור כי גן הילדים הוא מסגרת חברתית המעניקה הרגשת ביטחון, יציבות וקביעות לילד. הגננת האיכותית היא דמות אם אוהבת המעניקה לילדים יחס רגשי קרוב ואינטימי, ומשלימה ואף משכללת את משימות האם. זוהי גננת המכירה את הילדים, את חוזקותיהם וחולשותיהם, ויודעת לנווט את הגן, תוך שהיא מציבה יעדים ומטרות לטווח הארוך והקצר, מתכננת את שנת הלימודים ואת תכנית הלימודים המתאימה לילדים. על הגננת להיות זמינה ולתת מענה אמיתי ונכון לצרכים שונים ומשתנים של הילדים, הן ברמת הקבוצה והן ברמת היחיד. ניתן לומר שהגננת היא מנהלת ומנהיגה חינוכית ומוסרית, ואחריות גדולה רובצת לפתחה.
לאור כל זאת, כאשר ניהול הגן אינו יציב ויש תחלופה גבוהה של אנשי הצוות ובעיקרן הגננת, הילדים הם הראשונים לחוש בשינויים ולהיפגע מכך. במצב בו מדי כמה שבועות מגיעה לגן גננת חדשה הזקוקה לזמן התאקלמות לצורך הכרת המערכת והילדים, אין ספק כי שגרת הגן נפגמת, והמערכת כולה חווה מעין רעידת אדמה. הילדים מצדם נדרשים להתוודע מחדש לגננת התורנית, בודקים את גבולותיה, מערערים על סמכותה ומבזבזים אנרגיה רבה שבמצב תקין היתה מופנית ללמידה וצמיחה. במצבים אלו חוסר היציבות שבגן מתרגם לתחושת חוסר בטחון אצל הילדים, העשויה לבוא לידי ביטוי בהופעת בעיות התנהגות, קשיי פרידה בבוקר, פחדים וחוסר רצון ללכת לגן. לצד ההשפעות הרגשיות יש לזכור כי גננת חדשה תתקשה להעביר תכנים לימודיים וכל שכן להתאימם לרמתם של הילדים שטרם הספיקה להכיר. אמנם, עיקר השהות בגן אינה הלמידה הפורמלית, אך בכל זאת יש צפייה שגני הילדים יעמדו ביעדים החינוכיים שהציב משרד החינוך, ויקנו לילדים ערכים וידע, לצד בטחון, עצמאות ויציבות.
לסיכום, נראה כי השינויים שחלו עם השנים בתפיסת תפקיד גן הילדים הובילו כיום להבנה כי גן הילדים הוא מוסד המקנה ערכים חברתיים, תכנים קוגניטיביים והתנסויות רגשיות. הוא מספק התנסות חברתית, חוויות ותגליות ומסייע בביסוס תחושת אהבה, שייכות וביטחון. לנוכח השעות הארוכות בהם נמצאים ילדינו בגן, חשוב לתת את הדעת לעוצמת ההשפעה שיש לגן ולצוות החינוכי על התפתחותם הרגשית, החברתית והקוגניטיבית.
כותבת המאמר, גילת מלכאן סטיקלרו,
פסיכולוגית קלינית מומחית לטיפול בילדים ובמשפחה ומנהלת המרכז.